מי הכי הכי?
מכירים את זה שאומרים לילד:
״מי הילד הכי חכם בכיתה״? אני 😊
״מי הכי חמוד בגן״? אני 😊
ואז הילד הנחמד מגיע ורואה שיש ילד יותר חכם ממנו.
אבל אבא/אמא הבטיחו לי שאני הכי חכם.
ואז הוא נכנס לבעיה.
כי ההורה שם עליו משימה.
ודורש ממנו להיות הכי.
מאז שאנחנו קטנים התרגלנו להיות בתחרות.
אם אני לא הכי,
אז אני לא שווה.
חייב להיות משהו אחד שבו אני הכי.
וכל הזמן יש פחד לאבד את המקום הראשון.
מי שחזק במיוחד יהיה מודאג תמיד
שלא יהיה מישהו יותר ממנו.
וכשימצא מישהו שיותר ממנו
או שילד יותר חזק ממנו יכנס לכיתה באמצע שנה
זה ישבור אותו.
כי מה עכשיו הוא יהיה?
מאז שהוא קטן הוא היה הכי חזק בקבוצה.
יש השוואה מזיקה
שבאה ללמד מה אני שווה.
וגורמת לי להרגיש רע.
והופכת אותי להיות יותר או פחות שווה מהשני.
אבל יש גם השוואה מועילה,
אוסף של רגשות חיוביים.
שהופכים את הבן אדם מורה לחיקוי
ולא מי יותר או פחות טוב.
הוא פשוט יותר טוב ואני יכול ללמוד ממנו.
ככל שאנחנו עושים יותר השוואות מזיקות
אנחנו שמים את הערך שלנו בחוץ
אם יהיה לי מכונית כזו, דירה יפה, ילדים מחונכים, עסק מצליח…
אז יהיה לי טוב.
הדברים החיצוניים יגידו שאני שווה.
ברגע שאנחנו במקום הזה אנחנו משאירים את הכח אצל בני אדם אחרים.
ולא אצלנו.
אז טיפ קטן להיום: 💡
לא צריך יותר להגיד לילד ״מי הכי״
אפשר להסתפק במי יפה? מצחיק? חכם? אהוב.
וזה עדיין יעשה לו טוב.
מבלי להרגיל אותו לתחרות והשוואות.
ובנוסף להבין שהשווי נמצא אצלנו ולא במקום אחר.
