לחיות חיים שלמים או להסתפק במועט?

מגיל קטן חינכו אותנו ״להסתפק במועט״
״איזהו עשיר השמח בחלקו״
אז איך אנחנו יכולים להגיע לחיים של שלימות,
של מיצוי הפוטנציאל שבנו,
אם נסתפק במועט?

אנחנו רגילים לשבח את מי שמקבל 100 במבחן.
לא יעלה על הדעת להגיד לילד שלנו:
״איזה יופי! קיבלת 55 זה ציון עובר. כל הכבוד״.
אנחנו רגילים לשבח את המצוין.

אבל בחיים האמיתיים זה לא כך.
אנחנו מסתפקים גם בבינוני.
המון נשים שמסתפקות לעבוד בעבודה שלא תואמת להן,
לבית ולילדים שלהן, בשכר שלא ראוי להן.
המון משפחות שמסתפקות להתגלגל בחובות ולא להתעשר.
בסך הכל להיות ״נורמלי״ חלק מהעדר.
ואם אני רוצה ״יותר״ מהעדר, אז זה לא נורמלי.

כמו שלא נגיד לתינוק שלנו ״די, גדלת מספיק לא צריך עוד״
כך לא נגיד לעצמנו, יש לך מספיק לא צריך להתקדם עוד.

מה קורה פה?
מצד אחד התורה כן מחייבת אותנו להשתפר, לצמוח,
ולנצל את מלוא החיים גם במובן הגשמי,
היא מספרת לנו בהערכה על האבות שהיו עשירים.
אז איך זה מסתדר עם הציווי להיות ״שמח בחלקו״ מול התביעה להתקדם ולצמוח.
ויש פירוש מדהים שמסביר את זה:
חלקו = חלקו בעולם.
בדרך הטבע כל אחד מקנא במה שיש לאחר.
עליך להבין שלך יש ״חלק״ ייחודי בעולם ובמקום לשאול ״למה לו יש ולי אין״ מוטב לשאול איך אוכל לעשות הכי טוב בחלק שלי.
לכן ״השמח בחלקו״ זה לא האדם שלא שואף להתקדם, זה אדם שעצוב בחלקו! והשמח הוא זה שיודע מה היכולות שלו, מה המתנות שהוא קיבל והוא עסוק כדי להוציא מהם את המקסימום.

והאמת היא שאני שומעת נשים אומרות על עצמן שהן ״מסתפקות במועט״ וזה כי אין להן – והן רוצות, ואיכשהו, הן רוצות להרגיש עם זה בסדר. אבל מרוב שהן אומרות את זה שוב ושוב הן מאמינות לזה וזה מתקבע כחלק מתפיסת העולם שלהן ושלך.

זה לא בסדר להתרגל לחשוב ככה,
כי ככה לא נוכל להשיג דברים שאפשריים בשבילנו.
זה בסדר לרצות להצליח,
זה בסדר לרצות להגשים חלומות,
וזה בסדר לרצות לחיות בשפע.

האם גם לך יש מצבים שבהם את.ה מסתפק.ת בבינוני?
יש בך אמונה שאת.ה מסוגל.ת ליותר ובכל זאת משהו מונע ממך?