מנוחת נפש הבוטח

אחד הצרכים הבסיסיים של האדם הוא הצורך בביטחון.
כדי שהאדם יוכל לתפקד בעולם באופן מיטבי – 
הוא זקוק למשהו שיוכל להישען עליו, להיסמך עליו ולבטוח בו.

הבעיה היא שאין לנו באמת משהו שניתן לסמוך עליו.
המציאות בעולם היא הפכפכה.
משהו שכרגע נדמה כחזק – מתברר בהמשך כדבר שאינו מחזיק אפילו מים.
אנשים שסמכנו עליהם, עסקים, תוכניות חיסכון. 

ועלינו? עלינו אנחנו יכולים לסמוך?
אנחנו אמורים להיות הכי קרובים אל עצמנו, לכאורה.
האינטרסים שלנו משותפים עם עצמנו, הרצונות שלנו זהים ומי ידאג לנו אם לא אנחנו?
אבל גם במקרה זה: האם באמת אנחנו יכולים לחיות בביטחון? 

כמה פעמים אכזבנו את עצמנו?
ומה עם הפחדים והחולשות שלנו?
איך אפשר לסמוך על עצמנו ככה?

לכן המסקנה היא שאין באמת על מי לסמוך.

חיים ללא ביטחון, חיים ללא משהו יציב, איתן, חזק מספיק כדי להישען עליו,
הם חיים שטופי דאגות, חרדות ופחדים מסוגים שונים.

אנחנו מוצאים את עצמנו מסתובבים ומבזבזים את רוב היום שלנו על דאגות מפני העתיד,
על דאגות שהדברים שאנחנו רוצים לא יתנהלו כמו שאנחנו רוצים,
שלא יהיה לנו, שייגמר לנו, שייקחו לנו, שלא יאהבו אותנו. 

אני בטוחה שכל מי שקוראת יודעת למה אני מתכוונת…

רבנו בחיי חי לפני 1,000 שנה. 
כשאני לומדת את שער הביטחון,
אני נפעמת בכל פעם מחדש למקרא כמות החכמה והידע המתקדם
שקיימים בספר ‘חובת הלבבות’. 

כל השיטות העכשוויות שמסתובבות בעולם,
כל ה’חדשנות’ לאיך צריך לחיות ומה צריך לעשות כדי שהחיים שלנו יהיו טובים,
נכונים ובריאים יותר, קיימות שם.

שער הביטחון הוא השער הרביעי בספר ‘חובת הלבבות’.
בשלושת השערים הראשונים מדבר רבנו בחיי על כך שאין בעולם שום דבר חוץ מהקב”ה. 

הוא מבקש מאיתנו להתבונן,
 לפקוח את העיניים ודרך ההתבוננות הזו לראות שהמציאות היחידה היא הקב”ה,
ושהוא היחיד שמנהל את העולם ואחראי באופן אישי וצמוד לכל נברא ונברא.
הקב”ה הוא זה שברא אותנו והוא זה שאחראי בכל רגע ורגע לקיום שלנו.

 ויתרה מכך: הוא מיטיב איתנו בכל רגע ורגע הרבה יותר ממה שמגיע לנו.

מאחר שכך, אומר רבנו בחיי, אנחנו צריכים לעבוד אותו, לשמוע לו,
לקיים את רצונו ואולי הכי חשוב: להיות בהודיה מתמדת על כל אלה.
לאחר כל זאת מגיע רבנו בחיי לשער הביטחון. 

שער הביטחון הוא מסמך מפורט, מדויק, ממש ספר הוראות,
שמי שמשנן ולומד אותו עד שהתוכן הופך לחלק בלתי נפרד ממנו,
יגיע לתודעה של ביטחון שמשמעותה – רוגע ושלוות נפש.

בתחילת השער אומר רבנו בחיי שהדבר החשוב ביותר,
זה שחשוב יותר מכל דבר אחר הן בעבודת ה’ הן ביכולת שלנו להתקיים ולהסתדר בעולם,
זהו הביטחון. 
ביטחון משמעותו עולם פנימי רגוע ושָלו.

אדם שטוען שהוא בביטחון בה’ אבל עולמו הפנימי לא רגוע ושָלו,
משקר לעצמו.
 המדד היחיד לביטחון בה’ זו התחושה הפנימית שלנו. 

בהמשך נראה איך רבנו בחיי עובר על כל תחומי חיינו – הרוחניים והגשמיים,
ומראה איך אמור לחיות בהם האדם הבוטח:
איך צריך לקיים מצוות,
איך צריך להתנהל בתוך מערכות יחסים משפחתיות, זוגיות וחברתיות,
איך להתנהל בעבודה,
בחיי היום יום עם הבריאות שלנו, עם הכסף שלנו. 

בכל אחד מהתחומים האלה,
אם האדם עושה את העבודה הנכונה ומצליח להגיע לביטחון –
הוא יתנהל בהם ברוגע ובשלווה.