עולים מדרגה – 4 – אולי אברח ויחזור כשיגמר

שוב פעם אני בשערי בית החולים בלי לדעת מה יהיה,
שוב פעם פיגוע כואב והפעם גם קרוב לבית,
שוב פעם ילד שזקוק לטיפול,
ושוב פעם המספרים בעובר ושב נהפכים לאדום,

וכל מה שאני רוצה
זה לברוח…
ללכת רחוק ולחזור כשיגמר.

אני ממש מדמיינת לפעמים
איך אני עושה את זה
אבל בסוף יש משהו שעוצר אותי
ולא רק,
אלא גורם לי לחיות ולהיות שם בשמחה
ברוגע, נחת ואמונה גדולה.

ומה הדבר הזה שעוצר אותי?

המחשבה והידיעה הברורה שגם אם אני יברח
הרגשות יברחו איתי ביחד.
ולא רק שזה לא יעזור אלא יהיה יותר גרוע.
ואז כשאני מספרת לעצמי שבריחה היא לא רעיון טוב,
אז אני חושבת מה כן?

להסכים להכנס לתוך החושך.
לא.. לא להתמסר אליו.
אלא רק לחוות אותו ולראות שהוא לא כל כך מפחיד.
והוא כאן כדי להעביר אותי שיעור חשוב.
שכנראה אין לי דרך אחרת ללמוד אותו.
והנשמה כל כך מבקשת אותו.

ממש כמו גלים,
אפשר לעלות מעל הגל,
ואפשר לצלול לתוכו ולהרים את הראש כשיעבור
וכשהגל הזה עובר,
והסכמתי לשהות בתוכו
אני הופכת לבן אדם חזק יותר,
אוהב יותר,
ושמח יותר.
וזה סימן להצלחה מבחינתי.

ולכל אחד יש את הדברים שלא נח לו בהם
והוא רק רוצה לברוח
ויש כאלה שעושים את זה בהצלחה מרובה הרבה שנים
הולכים לעבוד או ללמוד בדיוק כשהבית גועש.
נכנסים לתרדמת
או פשוט מתעלמים ממצבים לא נעימים.

כן, לא פעם יצא לי לראות הורים מסורים,
שמתעלמים מהבעיות של ילדיהם,
רק כדי לא לחוות כישלון.
כי הילד שלהם אמור להיות מושלם.

ומה יקרה כשיחזרו?
זה יהיה גדול מידי.
והקושי רק ילך ויגדל.

אז אם יש לך כרגע מצב בחיים
שלא נח לך בו
פשוט לנסות לשהות בו
עם כל הפחד
לשחרר לרגע אחיזה במה יהיה ואיך
ומה יגידו.

רק להסכים להרגיש את הכאב
ומשם האור יתגלה
ותתקדמ.י סוף סוף למדרגה הבאה.
עם כלים חדשים שלא היה לך דרך אחרת לרכוש אותם.