עולים מדרגה – 8 – אני בור ללא תחתית

ידעת שאנחנו בני האדם בור ללא תחתית?
צריכים וצריכים כל הזמן בלי הפסקה.

קצת מייאש, לא?

גם אם אני ישיג את מה שאני צריכה עכשיו,
אחרי יום או שבוע אני שוב ירגיש חוסר ויצטרך משהו אחר.

לא רוצה לבאס אותך,
אבל זה המציאות.

ועוד יותר מזה,
גיליתי עד כמה זה לא נעים,
לרצות מאד מאד משהו,
לעבוד קשה ולהתפלל ולהתחנן עליו,
ואז הוא מגיע סוף סוף,
ואני קולטת שזה לא זה…
שההרגשה בתוך נשארה אותו דבר.  

טוב אני לא פה רק בשביל לבאס אותך.
תכף אני אסביר מה עושים עם זה.

אבל אם חשבת עד היום,
שרק אם יהיה לי יותר כסף,
רק אם אני אתחתן,
רק אם יהיה לי ילדים,
רק אם בעלי יבין אותי,
רק אם אשתי תהיה מרוצה יותר,
אז —– החיים שלי יהיו רגועים.

זה לא נכון! באחריות!

אז אחרי שנכנסתי לתסכול עמוק מכל הסיפור הזה.
ומקווה שיצאתי ממנו,
כי יש לי נטיה להכנס אליו שוב ושוב
אני רוצה לשתף אותך בחלק קטן מהתובנות.

הטעות יסוד הראשונה שלי היא,
שאני שמה את הפוקוס בדבר הלא נכון.
מכיוון שהעולם הפנימי שלנו מקרין לעולם החיצוני,
הפוקוס צריך להיות על הרגש ולא על התוצאה החיצונית.
(כתבתי על זה מלא ואני ימשיך לכתוב עד ש…)

לדוגמא: אם אני רוצה יותר כסף,
ואני שמה את הפוקוס על הכסף,
ומתפללת בלי סוף רק שיהיה לי יותר כסף,
זה לא יעזור! וישאיר אותי בבור.

מה כן?

להבין מה הרגש שנוצר אצלי כתוצאה מהמצב הכלכלי,
זה יכול להיות: הרגשה של חוסר, צמצום, חוסר בטחון …
כל אחד ומה שזה יוצר אצלו.  
ולהתפלל על הרגש הזה,
שקשה לי איתו ואני צריכה עזרה להתמודד איתו.
כי הוא זה שיוצר את המצב שלא נעים לי איתו.
ולנסות כבר במצב הזה עכשיו לתקן את הרגש הזה.

בעצם הבורא שולח אלינו את הרגש הזה,
כדי להעביר אותנו שיעור,
להעלות אותנו מדרגה.
ואם הבנו אותו.
קלטנו שזה העניין.
מעולה! עברנו את השיעור בהצלחה.
ואנחנו לא צריכים אותו יותר.

ואם לא קלטנו?
זה יבוא אלינו מכל הכיוונים.
זה ישתקף אלינו גם מהסביבה.

שבוע שעבר חוויתי מכל מקום,
המון סיטואציות שלא קשורות אחת לשניה,
הרגשה חזקה של חוסר הערכה.
וכל הזמן התעסקתי בלמה זה קרה ואיך?
ובזכות ההארה של פורים,
פתאום הבנתי בהבזק,
שהאנשים שגרמו לי לזה הם לא הסיפור בכלל.
משהו בתוכי משקף לי את הסיטואציות האלה.
ואני חייבת להפסיק את זה.

שלא תבינו אותי לא נכון,
זה לא אומר שאנחנו לא צריכים לעשות פעולות חיצוניות.
כי העולם הוא בדרך הטבע.
וחייב לעשות השתדלות.
אבל אם עשית ועשית ועשית,
ועדיין יש בצורת.
לא משנה באיזה תחום.
אז הגיע הזמן לעצור!

לחשוב לרגע.
מה רוצים ממני?
איזה שיעור יש לי כאן ללמוד?
מה הרגש שזה מעורר אצלי?
ולהתהלך ביום ולהחזיק את השאלה,
איך אני מתמודד.ת עם הרגש הזה?
והבורא כבר ישלח לך את התשובות.