טלטלה!

יש זמנים שבהם הכל מבולבל לי.
כמו סערה חזקה ומטלטלת.

מה שרציתי אתמול,
אני כבר לא רוצה היום.

מה שהיה חשוב לי אתמול,
לא חשוב לי היום.

ופשוט אין לי מושג מה לעשות.
הדרך נראית כמו ערפל בחושך.
והחיים הופכים לתסכול מתמשך מיום ליום.
איך עוצרים הסחרחורת הזאת?

אז בשלב הראשון אני מתעלמת 
חושבת לעצמי שזה יעבור לבד.

ובשלב המתקדם יותר,
הגוף מתחיל לתת אותות מצוקה.
הנשמה מתחילה לצעוק ״הצילו״
והדכאון חוגג לאות נצחון.

היום כבר למדתי להכיר את האותות האלה,
ואני לא נכנעת למציאות.

מה עושים?
איך עוצרים את הגלגל המסתובב?

מכבים את הטייס האוטומטי.
נכנסים פנימה הביתה,
מגיפים את התריסים מכל הרעשים שבחוץ.
מתבוננים.
שואלים את השאלות הכי מהותיות.
בלי לתת תשובות.
ומרפים.

״הרפו ודעו כי אנכי אלוקים״
להרפות מלשון רפואה.
לדבר עם הבורא ולספר לו על החוסר אונים שלך.
למסור אליו את המפתחות.
ולהשתוקק לצאת מהבלבול הזה.

אין לך מושג כמה שזה פשוט התהליך הזה.
אבל זה דורש אומץ!

להגיד לטייס האוטומטי שפועל רק על השרדות,
תמתין רגע.
תעצור את כל המחשבות.
את כל מה ש״צריך״ ו״דחוף״
אני עוברת למצב ידני.
שבו הכל מופעל רק משיקול דעת.

ואני נכנסת פנימה מול כל הפחדים שלי.
|לשקט שבתוכי.
מקשיבה לקול הפנימי שבי.

ומתבוננת.

בלי לשפוט.

בלי לחמול.

רק להתבונן.

היכולת הזאת להתבונן היא חזקה בעיני.

כי באוטומט שלנו,
איך שקורה לנו משהו הכי קטן,
אנחנו רצים מיד לשים איזה ״פלסטר״
לכסות על הכאב.

אבל כשלומדים את אומנות ההתבוננות
מסכימים להסתכל לכאב בעיניים,
ולראות מה יש בתוכו?

מה המסר שהוא שולח לי?

תקופת בין המצרים היא תקופה לא קלה לעם ישראל,
כל אחד והמיצר שלו.
שנזכה בקרוב לגאולה השלימה
מתוך אחדות אהבה ושלום
אמן!